הגנות אפשריות לנאשמים בעבירה של תלונת שווא

הגעה לתחנת המשטרה לצורך דיווח על פשע עשויה להיות חוויה מלחיצה, בוודאי כאשר בצד מסירת הדיווח, נדרש המתלונן לענות על שאלות מצד השוטר הגובה את עדותו. במצב מעין זה, עשוי העד שלא לדייק בפרטים או למסור מידע חלקי בלבד.

ואולם, שונה אי דיוק בפרטים ממעשה מודע של מסירת תלונה כוזבת. תלונה שכזו נושאת בחובה פוטנציאל נזק אדיר הן למערכת אכיפת החוק הנדרשת להקצות משאבים לחקר פשע שלא אירע והן למי שכלפיו מוגשת התלונה, ובהתאם עשויה להוביל לענישה כבדה של מוסר התלונה. עם זאת, ישנן מספר הגנות הנתונות לשימושו.

מהי תלונת שווא?

החוק מטיל על המשטרה חובה לחקור ולאסוף ראיות כאשר נמסרת לידיה תלונה אודות ביצוע עבירה. בידי המשטרה מגוון רחב של כלים רבי עוצמה על מנת לטפל בתלונתו של אדם והיא כוללת מעצר חשודים, החרמת רכוש, ביצוע חיפושים פולשניים ונטילת דגימות זיהוי כגון רוק או טביעות אצבע. כל זאת, מתוך הנחה כי התלונה הנמסרת משקפת אירועים אמיתיים.

תלונת שווא היא למעשה בדיה של אירוע פלילי בפני רשויות האכיפה. לאור החובה של גופי החקירה לפתוח בחקירה עם מסירת התלונה, אדם המוסר תלונת שווא למעשה מסכן אדם אחר במעצר שווא, חיפוש שווא, פגיעת שווא בפרטיות ובמקרים מסוימים אף הגשת כתב אישום כנגד אדם חף מפשע.

מה צפוי לאדם המוסר תלונת שווא?

עו"ד וייס מסביר כי העונש בחוק על תלונת שווא נחלק לשתי דרגות חומרה:

• מסירת תלונה על עבירה בדרגת חומרה נמוכה – כאשר אדם טוען כי פלוני עבר עבירה בדרגת חומרה נמוכה, כלומר כזו שהעונש המירבי בגינה הוא 3 שנות מאסר או פחות מכך, אזי ניתן להטיל עליו עונש של עד 3 שנות מאסר בפועל לכל היותר.
• מסירת תלונה על עבירה בדרגת חומרה בינונית או גבוהה – כאשר אדם מייחס לאדם אחר, באופן כוזב, ביצוע של עבירה שהעונש המירבי בצידה עולה ע 3 שנות מאסר, ניתן יהיה להטיל על מוסר התלונה עד 5 שנות מאסר בפועל.

החוק גם מגדיר תלונת שווא כמסירת ידיעה כוזבת לא רק לאיש משטרה אלא גם לתובע, ואינו מבחין מבחינת דרגת חומרה עונשית בין ידיעה כוזבת שהובילה להגשת אישום ובין כזו שלא הבשילה לכדי אישום פלילי. בהתאם, בידי המשטרה להפעיל כלי החקירה שבידיה גם כלפי מוסר הידיעה הכוזבת, לרבות מעצרו לצרכי חקירה, ביצוע חיפוש בכליו ובביתו וליטול ממנו דגימות זיהוי.

כיצד נקבע כי אדם מסר תלונה כוזבת?

אחת השאלות הראייתיות המתעוררות בעת דיון בנושא של תלונות שווא, היא כיצד בידי המשטרה להוכיח כי מדובר במסירת מידע כוזב. זאת, היות שעצם העובדה כי החשוד מכחיש את המיוחס לו אינו מוביל למסקנה כי המתלונן משקר, אם כי מבחינה לוגית, במקרה של מילה כנגד מילה, מובן כי אחד מהם אינו אומר אמת – המתלונן או החשוד.

על כן, הקביעה של המשטרה, וביתר שאת של רשויות התביעה, כי אדם מסר תלונה כוזבת, נעשית בזהירות רבה. זאת על מנת לא ליצור אפקט מצנן מפני הגשת תלונות, בייחוד במציאות בה נפגעי עבירה רבים חוששים להתלונן במשטרה. בהתאם, ייחוס עבירה זו ייעשה ככלל כאשר מוסר הידיעה מודה בכך, או כאשר ישנן אינדיקציות ראייתיות חד משמעיות כי המתלונן מסר מידע כוזב ביודעין.

כיצד ניתן להתגונן מפני אישום בגין תלונת שווא?

ישנם שני מסלולים שבהן ניתן להתגונן מפני אישום בגין תלונת שווא. האחד הוא המסלול הראייתי. במסגרת מסלול זה, באפשרות הנאשם להציג ראיות המטילות ספק בטענת התביעה כי מסר אמירה כוזבת. הוא אינו נדרש להוכיח כי מה שאמר היה אמת, שכן הנטל המוטל עליו הוא רק להטיל ספק סביר בעמדת התביעה.

המסלול השני הוא מסלול מנהלי. לפני מספר שנים נוסחה הנחיית פרקליט מדינה שמספרה 2.5, ואשר מנה את רשויות התביעה באשר למקרים שבהם יש להגיש אישום בגין חשד לתלונת שווא, אל מול מקרים שבהם עליה להימנע מכך. ככל שניתן להצביע על סטייה מהנחיה זו בהחלטה על העמדת הנאשם לדין, באפשרות הנאשם לטעון לקיומו של פגם בהליך הגשת האישום ולעתור לביטולו.

אישום בגין תלונת שווא מצריך ייצוג משפטי

נקודת המוצא כלפי אדם הנכנס בשערי תחנת משטרה ומגיש תלונה, היא כי מדובר באמירת אמת. בידי המשטרה והתביעה הכלים המקצועיים להכריע האם תלונתו מבוססת או לא, ולרוב תעשה המשטרה מאמץ לבסס או להפריך אותה בראיות חיצוניות. מכאן שמצב בו מוגש כנגד אדם אישום בגין תלונת שווא הוא חריג ודורש הגנה משפטית על ידי עורך דין מנוסה.