בית הדין הרבני: אישה המגישה תלונות שווא תפסיד את כתובתה!

ביום 15.12.2022, נפסקה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, שלילת זכאות של כתובה לאישה שהגישה כנגד בעלה 15 תלונות לא מוסברות במשטרה (תיק ‏965591/10).

לפי פסיקת הרכב בית הדין הרבני, אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ' שיינהויז, הסיבה לגירושין הייתה באשמת האישה, ולא באשמת הבעל. לפיכך, האישה לא זכאית לכתובתה.

הרקע העובדתי לתביעה

במהלך נישואיהם, הבעל הורשע בעבירה של ביצוע מעשים מגונים בקטין ונשפט לשבעה חודשי מאסר. מספר שנים לאחר שחרורו, הבעל הורשע בשנית באותה עבירה, ונשפט לארבע וחצי שנות מאסר.

במהלך התקופה, הגישה האישה 15 כנגד בעלה תלונות במשטרה. כמו כן, לאורך התקופה שבין שני המאסרים ואף מספר שנים לפניה, אין חולק כי הזוג לא קיימו יחסים מיניים האחד עם השניה.

טענות האישה התובעת

האישה הגישה תביעה לקבלת כתובתה, על סך של 52 אלף ש"ח. לטענת האישה, בעלה הוא האשם הבלעדי בפירוק המשפחה, לאור הרשעותיו הפליליות בעבירות של ביצוע מעשים מגונים בקטין ומאסריו בעקבות כך. לטענתה, הרשעותיו גרמו לה בושה גדולה, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בעבירות מין, והם חרדים.

בנוגע לתלונותיה במשטרה, האישה סיפקה הסבר רק לשתיים מהן:

1. האחת – לאחר, שלדבריה, בעלה נעל אותה בחדר.
2. השנייה – לאחר שבעלה, לכאורה, זרק סכין לעבר בתם.

לגבי שאר התלונות, היא לא זוכרת מדוע הגישה אותן.

האישה הוסיפה כי לאחר מאסרו הראשון היא קיבלה היתר מרב לא לטבול במקווה, וזו הסיבה שהם לא קיימו יחסים מיניים, והבעל אף לא ביקש ממנה שתלך לטבול. בנוגע לתקופה שלפני מאסרו בה הם לא קיימו יחסים מיניים, האישה טענה שזה מכיוון שהבעל לא רצה, ולכן לא הלכה לטבול במקווה.

טענות הבעל הנתבע

מנגד, טוען הבעל כי הגירושין לא קשורים לעבירות המין שביצע ולעונשי המאסר שריצה. לטענת הבעל, אף לפני מאסרו הראשון אשתו ברחה מביתם והייתה "מורדת" כלפיו, קרי – היא זו שסירבה לקיים עימו יחסים מיניים. כמו כן, עובדתית, האישה המשיכה להיות נשואה לו גם בתקופה בה ריצה את מאסרו הראשון. לכן, עבירות המין שביצע אינן רלוונטיות לסיבת הפרידה.

מעבר לכך, הבעל טוען כי האישה היא זו שהכתה אותה, ואף השתמשה בבתם הבכורה בכדי לנסות להכפיש אותו. עם זאת, בפוליגרף שעבר בנוגע לכך הוא יצא דובר אמת, וניסיון זה לא צלח. לאור אלו, פירוק הבית נגרם עקב מעשיה שלה, ולכן האישה לא זכאית לכתובה.

פסיקת בית הדין הרבני

בית הדין הרבני קיבל את גרסת הבעל, לדבריו האישה הובילה לגירושין. הוא ביסס את פסיקתו על כך ש-15 התלונות שהגישה האישה כנגד בעלה, התבררו כתלונות שווא. ולראיה, אף לא אחת מן התלונות הבשילה להגשת כתב אישום.

כמו כן, רק עבור שתי תלונות האישה סיפקה הסבר מדוע הזמינה משטרה לבעלה, ועבור 13 הפעמים הנוספת, היא "אינה זוכרת". דברים אלו, מראים על חוסר כנותה ותום ליבה.

עו"ד אליאב ביטון מסביר כי בית הדין ביסס את שלילת הכתובה על מקורות הלכתיים, לפיהם אישה המלינה כנגד בעלה במשטרה תלונות שווא, אינה זכאית לכתובה. וכל שכן, כאשר מדובר בכמות תלונות שאינה מבוטלת, ובפוליגרף שנערך לבעל, הוא יצא דובר אמת.

עוד נקבע, כי אף האישה הודתה שהפסיקה לטבול במקווה עוד בשנת 2013, כאשר הבעל נאסר רק בשנת 2018. הטענה שזה מכיוון שהבעל לא רצה לקיים עימה יחסים מיניים, לא הוכחה.

לאור האמור, בית הדין הרבני דחה את התביעה ופסק כי התובעת היא זו שגרמה לגירושין, ולכן היא לא זכאית לכתובתה. בית הדין הוסיף שלפנים משורת הדין, לא יפסקו הוצאות.

סיום

שלילת כתובה של אישה הוא מעשה קיצוני, שפוגע באישה בפן הכלכלי. עם זאת, תופעת הגשת תלונות שווא במסגרת גירושין היא תופעה בעייתית מאוד. בצורה זו, של שלילת הכתובה, בית הדין הרבני מוצא דרכים להתמודד גם עם תופעה זו.