חוק סדר הדין הפלילי מייחד את הסמכות להגשת כתב אישום כנגד אדם לרשויות התביעה הרשמיות של מדינת ישראל, כאשר סמכות זו ניתנת להפעלה בכפוף להוראות החוק. רשויות התביעה כוללות בעיקרן את המשטרתית והפרקליטות הפלילית, כאשר את כולן מוביל פרקליט המדינה.
במסגרת תפקידם לאורך השנים, פעלו פרקליטי המדינה ליצור הנחיות מחייבות לכלל התובעים הפועלים תחתיהם, כדי לייצר אחידות באופן הפעלת סמכות ההעמדה לדין. אחת מההנחיות הללו מתייחסת לפתיחה בחקירה בגין תלונת שווא – החלטה בה מחויבת רגישות והפעלת שיקול דעת מעמיק.
מה המשמעות הפלילית של תלונת שווא?
כאשר אדם פונה למשטרה בטענה כי נעברה עבירה מסוימת שלא הוא היה עד או קורבן, מחובתו לציין אך ורק אמת בדבריו. ככל שעדותו עשויה להפליל אותו, יש בידיו את האפשרות לעשות שימוש בזכותו לאי הפללה ולא למסור מידע מסוג זה, אך הוא אינו רשאי למסור מידע כוזב אשר עשוי להוביל לבזבוז משאבי ציבור במקרה החמור פחות, ומעצר שווא של אדם חף מפשע במקרה החמור יותר.
עשיית מעשה שכזה, של מסירת ידיעה לא נכונה אודות מקרה או אדם, היא עבירה פלילית שהעונש בצידה עשוי להגיע, בנסיבות המחמירות, עד ל- 5 שנות מאסר, לצד האפשרות שיוטלו על המבצע קנסות שישולמו לקופת המדינה וחובת תשלום פיצוי עבור מי שנפגע ממעשה התלונה הכוזבת. עם זאת, על המשטרה והתביעה לנקוט משנה זהירות טרם הטלת דופי בתלונתו הסובייקטיבית של אדם.
מהי הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה?
רשויות האכיפה, שהמרכזיות בהן הינן המשטרה, התביעה המשטרתית והפרקליטות הפלילית, כפופות להוראות החוק השונות וכרשויות שלטוניות, הן מנועות מעשיית מעשה שלא הותר להן במפורש בחוק. לצד זאת, ראשי מערכת האכיפה שהם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, נוהגים מזה עשרות שנים לנסח הנחיות פנימיות שנועדו ליצור קו אחיד של אופן הטיפול בסוגיות פליליות.
אחת מהנחיות אלו היא הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה, העוסקת במדיניות העמדה לדין של מי שמסר ידיעה כוזבת. הנחיה זו מציבה את הדילמה הניצבת בליבת מיצוי הדין עם מי שמסר ידיעה כוזבת, שהינה בין רכיב הצורך לחשוף את האמת ולמנוע את שיבושה במסגרת מערכת עשיית הצדק ובין רכיב הרצון שלא להרתיע נפגעי עבירה משיתוף פעולה עם רשויות החוק, ומבקשת לאזן בין שני רכיבים אלו.
באילו מקרים מורה הנחיה 2.5 על התביעה להימנע מהגשת אישום בגין תלונת שווא?
על פי ההנחיה, כאשר תובע מצוי בצומת בה עליו להכריע האם להורות על פתיחת חקירתו של אדם בגין מסירת ידיעה כוזבת או מסירת עדות שקר, עליו לשקול בין השאר את השיקולים הבאים:
- האם מדובר רק באמירה שאינה נכונה או שמא מדובר בהעללת שווא של פלוני.
- האם ניתן לומר כי מוסר הידיעה מודע לכך שידיעתו כוזבת.
- האם האמרה נמסרה כתוצאה מלחץ פסול של גורם אחר.
- האם מוסר האמרה מסר ידיעה כוזבת כדי להגן על בן משפחה או אדם אחר עמו הוא מצוי בקשר קרוב.
- האם מסירת הידיעה גרמה נזק או לא.
כך, ככל שכוונותיו של מוסר הידיעה ותוצאות מסירת הידיעה מצביעות על כוונה זדונית לטפול עלילה שקרית לאדם חף מפשע, תיטה התביעה לפתוח נגדו בחקירה ובהתאם להעמידו לדין.
מה קורה במצב של הגשת אישום בניגוד להנחיה 2.5?
מבחינה עקרונית, הנחיית פרקליט מדינה היא כשמה – הנחיה שאינה בעלת מעמד של חוק. פירוש הדבר כי פעילות בניגוד ההנחיה אינה מהווה עבירה. עם זאת, ההנחיות מבקשות ליצור אחידות כמו גם טיפול שוויוני וראוי בכל סוגיה פלילית, תוך הפעלה מדודה של הכוח הרב המצוי בידי התביעה. לפיכך, רשויות התביעה נדרשות לפעול על פי ההנחיות ככתבן וכלשונן.
על כן, במקרה של הגשת אישום בגין תלונה כוזבת בניגוד להנחיות, ניתנת בידי הנאשם האפשרות להצביע לעתור לביטול כתב האישום. המסגרת החוקית המאפשרת לנאשם לעשות זאת, היא של סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי המונה מספר טענות מקדמיות שבידי הנאשם להעלות כנגד כתב האישום שהוגש נגדו, שהרלוונטיות לעניין זה הן קיומו של פגם בהגשת כתב האישום והגנה מן הצדק.
הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה – כלי בשירות ההגנה
הנחיות פרקליט המדינה מהוות כבר שנים כלי בידי ההגנה על מנת לבחון את אופן הפעלת הכוח של התביעה, בעת שהיא מגישה כתבי אישום. ראוי לציין כי התביעה ככלל מקפידה על ביצוע ההנחיות, ואולם דווקא בשל כך, על הנאשם, באמצעות עורך דינו, לבחון האם דווקא במקרה שלו נמנעה התביעה מקיום ההנחיות, ולמנף זאת בהתאם לשם השגת תוצאה מיטבית עבורו.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר